מגן הוקרה ע"ש ישראל ערד ז"ל למתנדבת טובה חיימובסקי
מגן הוקרה למתנדבים ע"ש ישראל ערג ז"ל
|
ישראל ערד, שנפטר באופן פתאומי בפברואר 2007 בגיל 72, היה מנכ"ל העמותה בשנים 2001-2007. ישראל, שהיה בעבר סמנכ"ל גמלאות בביטוח הלאומי ויו"ר ועדת הכספים של אשל, גיבש וקידם את חזון עמל ומטרותיה כפי שהם מובאים כאן. הוא הפך את עמל לגורם משמעותי מאוד בתמיכה, בפיתוח ובקידום העמותות לקשיש. ישראל ערד, שהיה אדם מיוחד, האמין בחשיבות ובייחוד של העמותות במציאות החברתית של מדינת ישראל, ובהכרח לקדם שיתוף פעולה בין עמותות כדי שאלה יוכלו לשרוד ולפעול גם במציאות של הפרטה ותחרות. הוא הקדיש לעמל שנים ארוכות בהתנדבות ובכישרון רב למען מטרה זו.
יהי זכרו ברוך.
לפני שש שנים, כאשר ישראל קיבל על עצמו לנהל את עמל בהתנדבות, צריך היה קודם לכל לבנות את האמון בין העמותה המרכזית לעמותות המקומיות למען הזקן ולגייס אותן כחברות מלאות בעמל. ישראל - לא איש של שררה היה ולא דבק בו רבב של התנשאות. לא משרתו הקודמת ולא "מנכ"לותו" הנוכחית שימשו אותו בתפקיד זה, אלא יכולתו לפגוש את האנשים במקומם - לב אל לב ועין בעין - לחבב אותם ולהתחבב עליהם, לשכנע במלים רכות ולקרב בעיניים מחבקות. ישראל הבין מייד עם היכנסו לתפקיד שטעמה של עמל היא בהיותה ראש למערכת, ואת המערכת יש להקים מתוך פזורת העמותות הפועלות כל אחת לבדה. השילוב הזה בין חזונו של ישראל לבין אישיותו היה "מטה הקסם" שבנה את ההסכמה הגורפת, של כל הגופים המעורבים, לתפקידה של עמל. ישראל לא בחל במאבק - כשצריך היה להוביל מאבק למען הזקנים והעמותות. אך גם במאבק לא הפך ידידים לאויבים, אלא בגישתו העניינית, נטולת פניות אישיות, השכיל להגביר בלב כל את ההערכה ליושרו ולאמונתו בצדקת דרכו.
לפני שש שנים, כאשר ישראל קיבל על עצמו לנהל את עמל בהתנדבות, צריך היה קודם לכל לבנות את האמון בין העמותה המרכזית לעמותות המקומיות למען הזקן ולגייס אותן כחברות מלאות בעמל. ישראל - לא איש של שררה היה ולא דבק בו רבב של התנשאות. לא משרתו הקודמת ולא "מנכ"לותו" הנוכחית שימשו אותו בתפקיד זה, אלא יכולתו לפגוש את האנשים במקומם - לב אל לב ועין בעין - לחבב אותם ולהתחבב עליהם, לשכנע במלים רכות ולקרב בעיניים מחבקות. ישראל הבין מייד עם היכנסו לתפקיד שטעמה של עמל היא בהיותה ראש למערכת, ואת המערכת יש להקים מתוך פזורת העמותות הפועלות כל אחת לבדה. השילוב הזה בין חזונו של ישראל לבין אישיותו היה "מטה הקסם" שבנה את ההסכמה הגורפת, של כל הגופים המעורבים, לתפקידה של עמל. ישראל לא בחל במאבק - כשצריך היה להוביל מאבק למען הזקנים והעמותות. אך גם במאבק לא הפך ידידים לאויבים, אלא בגישתו העניינית, נטולת פניות אישיות, השכיל להגביר בלב כל את ההערכה ליושרו ולאמונתו בצדקת דרכו.