אירוע מוחי (שבץ) הוא גורם התמותה השלישי בשכיחותו בישראל ואחד ממצבי החולי הכרוניים המגבילים ביותר בקרב אוכלוסיית המבוגרים. האירוע מתרחש בפתאומיות, ללא הכנה מוקדמת, ובמקרים רבים יוצר כאוס מוחלט בחיי החולה ובני משפחתו שהופכים למטפלים לא פורמליים.

משימות הטיפול בחולה מציבות את המטפלים בסיטואציה מורכבת, תובענית וארוכת טווח, החושפת אותם ללחצים פיזיים, רגשיים, חברתיים וכלכליים רבים.ללחצים אלו השפעה שלילית על איכות חייהם של המטפלים ועל בריאותם הגופנית והנפשית.אצל מטפל זקן, הכוחות הפיזיים והנפשיים כבר אינם כשהיו, והשלכות הטיפול בחולה חמורות במיוחד.

בעבודה זו נסקרו שלושים ותשעה מאמרים, שפורסמו בין השנים 1989 ל- 2006. נעשה שימוש במאגרי הנתונים PUBMEDU ו-AGELINE במילות המפתח: CVA, STROKE, CAREGIVERS, BURDEN, OUTCOMES, GENDER. 

מטרות סקירת הספרות: 

1. לבחון את השלכות הטיפול על המטפלים העיקריים בקשישים לאחר אירוע מוחי

2. לבחון הבדלים בין המינים במשימות הטיפול ובהשלכותיו.

הממצאים העיקריים העולים מסקירת הספרות הם:

1. לטיפול בחולה לאחר אירוע מוחי יש השלכות על המטפלים בהיבט הפיזי, הנפשי, החברתי והכלכלי.

2. עיקר הטיפול בחולה מתבצע על ידי נשים (בת הזוג של החולה או בנותיו), והשלכות הטיפול אצלן חמורות יותר מאשר אצל גברים.

על מערכות הבריאות והרווחה מוטלת האחריות לזהות את המטפלים הנמצאים בסיכון ולפתח תוכניות תמיכה והתערבות במטרה לצמצם אצלם את ההשלכות השליליות של הטיפול. צמצום זה יתבטא במתן טיפול יעיל יותר לחולה אשר יסייע בתהליך שיקומו של החולה ובעיכוב העברתו למוסד ואף יקטין את העומס המוטל על מערכת הבריאות.