9 במאי יום הניצחון על גרמניה הנאצית
9 במאי- יום ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית
יום הניצחון על גרמניה הנאצית, בעצם יום חג בינלאומי. זה היום בו חוגגים את ניצחון ברית המועצות ובעלות הברית על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה בשנת 1945.
ב 7 במאי, שנת 1945, בשעה 02:41 בבוקר, חתם הגנרל אלפרד יודל הגרמני על כתב הכניעה שהכתיב לו דוויט אייזנהאואר. הוחלט, שהכניעה תיכנס לתוקף רק ב 8 למאי, ובעלות הברית החליטו לפרסם את דבר הכניעה ב 9 במאי, אך הידיעה דלפה, ולכן במערב היום נחגג ב 8 למאי, וברוסיה הוא נחגג ב 9 למאי.
לשירים בקרב חיילי הצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה ("המלחמה הפטריוטית הגדולה"), היה תפקיד מיוחד במינו - הם היוו מרכיב בהעלאת המוראל של הלוחמים והעורף וגיבושם סביב המטרה הלאומית, וזאת, למרות כל הסבל הקשה שעברו. הם קראו לניצחון, ניחמו על אבידות ומפלות והחדירו תקווה ליום המחר. את השירים שרו בכל המקומות: בחזית, בעורף שם יצרו נשק למען הני...צחון, ביחידות הפרטיזנים, בשידורי הרדיו, בבתי קולנוע בערים ובכפרים, ביחידות תעמולה, ופרסמו אותם בעיתוני החזית ועל גלויות דואר.
השיר המזוהה ביותר עם המלחמה הפטריוטית הגדולה נקרא "מלחמה קדושה", Священная война. הוא חובר ימים ספורים בלבד לאחר פריצתה, ומלותיו בקעו מתוך הרמקולים בתחנת הרכבת, שבהן נאספו מיליוני חיילים לשדרות הקרב, ועד מהרה הפך להמנון המלחמה
ברוסית
Вставай, страна огромная,
Вставай на смертный бой
С фашистской силой темною,
С проклятою ордой.
ובעברית
עורי מדינה ענקית
עורי לקרב הקטלני
נגד הכוח הפשיסטי החָשׁוּךְ
כנגד ההמון המקולל
בעולם השיר המזוהה ביותר עם רוסיה בתקופת המלחמה הוא "קטיושה".השיר שחובר ב- 1938 עוסק בקטיושה (שם חיבה לקטיה, יקטרינה), נערה רוסיה ששרה על אהוב נפשה המתגעגע, שיצא להגן על המולדת, ולו היא שומרת אמונים. השיר "קטיושה" , שנשמע בחזית ובעורף לעתים קרובות, כאמור נכתב לפני המלחמה, אך ענני המלחמה כבר היו באוויר.
אנו כאילו חשנו את המלחמה הקרבה, למרות שלא ידענו בדיוק מתי ומהיכן היא תפרוץ... מסיבות אלה המולדת וההגנה עליה מפני מתקפת האויב היו הנושאים המרכזיים ביותר..".
בעת המלחמה התותחנים אימצו את השיר קטיושה, והחיילים חיברו מילים משלהם להמשך השיר:
"שהפריץ (הגרמני) יזכור את הקטיושה הרוסית, שישמע כיצד היא שרה ולועגת לו אבל לחייליה מוסיפה אומץ".
חיילי הצבא האדום חיברו נוסחים נוספים לשיר הזה. המנגינה של "קטיושה" קנתה לעצמה תהילה בינלאומית, כבר בעת המלחמה היא הפכה להימנון של הפרטיזנים האיטלקיים, מתנגדי הפשיזם
תורגם לעברית בידי נח פניאל,יהודי יליד פולין שנמלט בתקופת מלחמת העולם השנייה לוילנה ועלה ארצה בשנת 1941 עם קבוצת חלוצים שהתפזרו בקיבוצים שונים והפיצו את השיר.
לִבְלְבוּ אַגָּס וְגַם תַּפּוּחַ,
עַרְפִלִים כִּסּוּ אֶת הַנָּהָר
וְקַטְיוּשָׁה אָז יָצְאָה לָשׂוּחַ
אֱלֵי חוֹף תָּלוּל וְנֶהְדָּר.
הַנַּעֲרָה שָׁרָה בְּלֵב כָּמֵהַּ
עַל נִשְׁרָהּ שֶׁבְּעַרְבַת הַתְּכוֹל,
עַל אֲהוּב נַפְשָׁהּ הַמִּתְגַּעְגֵּעַ
אִגְרוֹתָיו לָהּ יְקָרוֹת מִכֹּל.
הוֹי, שִׁירִי, שִׁירַת נַעֲרָה אוֹהֶבֶת,
עוּפָה עִם קַרְנֵי מְאוֹר-הַיּוֹם,
לַלּוֹחֵם עֲלֵי גְּבוּלוֹת מוֹלֶדֶת
מִקַּטְיוּשָׁה נָא מְסֹר שָׁלוֹם.
יִזָּכֵר בְּיַלְדַּת-תֹּם נֶחְמֶדֶת,
אֶת שִׁירַת אֲהוּבָתוֹ יִנְצֹר,
וְיָגֵן עַל אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת –
לוֹ קַטְיוּשָׁה אֱמוּנִים תִּשְׁמֹר.
-"הוואלס המקרי" (הוואלס של הקצינים) 1943, "נסענו ברכבת לחזית החדשה עם הקומפוזיטור מרק פרדקין. הרכבת התקדמה לאט, עצרה לעתים קרובות ואנחנו התחלנו לחבר שיר. בימים ההם מעטים ידעו שיסודו במקרה שהתרחש במציאות. על כך סיפר לפרדקין הטייס ואסילי וסילייביץ'. הזדמן לו להיות בערב מאוחר בכפר קטן באזור החזית. פתאום שמע צלילי מוסיקה – הצעירים המקומיים רקדו. הוא התקרב והבחין בבחורה בודדה שעמדה בצד. הוא הזמין אותה לריקוד ואלס. התחילו לדבר, הוא שאל לשמה היא ענתה – זינה. אבל באותו רגע נאלץ להיפרד ממנה, כי הנהג אותת לו שהגיעה העת לזוז משם. בקשה לי אליך – אליכם, מלחינים ומשוררים – חברו שיר על מה שסיפרתי לך זה עתה. אם תתארו בדיוק את הסיפור זינה תבין שמדובר על פגישתנו. אולי תשמע ותענה. פעם הגיע לרדיו מכתב עבור מחבר השיר מהבחורה. היא ביקשה לדעת את כתובתו של הקצין הצעיר. התקשרנו לחיל האוויר שם שירת הקצין – סיפר פרדקין, אבל הקצין כבר לא יכול היה לענות לה: הוא נהרג בקרב אווירי כגיבור". ואלה מילות השיר:
"הלילה קצר, נמים העננים ובכף ידי מונחת
ידך הלא מוכרת. לאחר האזעקות ישנה העיר
ואני שמעתי צלילי וואלס ונכנסתי הנה לדקה
למרות שאיננו מכירים וביתי רחוק
אני חש מחדש שאני בעיר מוכרת...
הבוקר שוב קורא למסע, בעוזבי את עירך הקטנה
אעבור על יד שערך...
